מרה שחרה

מָרָה שְׁחֹרָה

לשון ימי הביניים דכאון, דכדוך
- "אַך דַּע, שֶׁעַל יְדֵי מָרָה שְׁחוֹרָה אִי אֶפְשָׁר לְהַנְהִיג אֶת הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ וְעַל כֵּן קָשֶׁה לוֹ לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ רַק עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה יוּכַל לְהַנְהִיג הַמּחַ כִּרְצוֹנוֹ, וְיוּכַל לְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ כִּי שִׂמְחָה הוּא עוֹלָם הַחֵרוּת" (לקוטי מוהר"ן תנינא י)
- מאז האסון היא שרוייה במרה שחורה ואפילו הנכדים הקטנים לא מצליחים להצחיק אותה.

תרגום שאילה מיוונית: melancholía) μελαγχολία); הלחם של mélas) μέλας) – שחור, וכן cholḗ) χολή) – מרה.