מִרְבָּץ (גם מַרְבֵּץ)

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מרבץ
הגייה* mirbats, marbets
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ר־ב־ץ
דרך תצורה משקל מִקְטָל
נטיות מִרְבַּץ־; ר׳ מִרְבָּצִים, מִרְבְּצֵי־
  1. לשון המקרא מקום מותאם עשוי לישיבת בעלי חיים
    • ”וְנָתַתִּי אֶת רַבָּה לִנְוֵה גְמַלִּים וְאֶת בְּנֵי עַמּוֹן לְמִרְבַּץ צֹאן “ (יחזקאל כה, פסוק ה)
    • ”זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח.. אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ“ (צפניה ב, פסוק טו)
  2. עברית חדשה שיכבה, רובד, ריכוז גדול של דבר מה.
    • מרבץ חיידקים = שכבה של חיידקים.
    • העיר התיירותית פריז היא מרבץ של כייסים.

גיזרון

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה
השורש רבץ

השורש ר־ב־ץ הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

עריכה
ר עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל רָבַץ רוֹבֵץ

(ב׳ פעוּל: רָבוּץ)

יִרְבָּץ יִרְבּוֹץ רְבוֹץ לִרְבָּץ לִרְבּוֹץ
נִפְעַל
הִפְעִיל הִרְבִּיץ מַרְבִּיץ יַרְבֵּיץ הַרְבֵּץ לְהַרְבִּיץ
הֻפְעַל הֻרְבַּץ מֻרְבָּץ יֻרְבָּץ -אין- -אין-
פִּעֵל רִבֵּץ מְרַבֵּץ יְרַבֵּץ רַבֵּץ לְרַבֵּץ
פֻּעַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל