מִסְפּוֹאעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מספוא
הגייה* mispo
חלק דיבר שם עצם כללי
מין זכר
שורש ס־פ־א
דרך תצורה משקל מִקְטוֹל
נטיות
  1. לשון המקרא מזון לבהמות.
    • ”וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים“ (בראשית כד, פסוק לב).

גזרוןעריכה

  • ארמית: סְפָא - האכיל, פיטם.

מידע נוסףעריכה

  • אוגריתית: "ספא" - אכל. בפסוקים שלהלן יכולות להתפרש תיבות "נספה" ,"תספה" וכיו"ב בהוראת תבַּלע, תאֲכֵל. ”רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט“ (משלי יג, פסוק כא); ”הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע“ (בראשית יח, פסוק כג); ”וְגַם אֶת הַזָּקָן תִּסְפֶּה (ישעיהו ז, פסוק כ); ”מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי לִסְפּוֹתָהּ (תהלים מ, פסוק טו) וכיו"ב.
  • הפועל "ספי" גם בהוראת אנוכיות רעבתנית המופיעה אפילו אצל חיה "תמימה" ככבשה ( ”לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה“ (דברים כט, פסוק יח)). גם כאן על פי אותו שדה סמנטי המבואר לעיל, המשל מדבר על טבע החיה (במקרה הזה כבשה) שכבר רוותה מן המים שהוצעו לה אך בסְפייתה סופחת ומקפחת הכבשה הרווה את חלקה של הצמאה.[1]

תרגוםעריכה

  • אנגלית: fodder‏‏‏‏

ראו גםעריכה

סימוכיןעריכה

  1. נפתלי הרץ טור-סיני, לשונאנו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה, ט"ז, ג'-ד‎' (תש"ט).