מִלְמֵל עריכה

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא מילמל
שורש וגזרה מ־ל־מ־ל
בניין פִּעֵל
  1. לשון חז"להשמיע קול.
    • "לפי שהיו ליצנים שבאותו הדור ממלמלין בפיהם ומפריזין באצבעותיהם" (קהלת רבה ח,ח)
    • "והיו הכל ממלמלים על שלמה לומר לא בנה של בת שבע הוא, היאך הקב"ה משרה שכינתו לתוך מעשה ידיו?" (ילקוט שמעוני מלכים א רמז קפד)
  2. דיבר באופן שקט ולא ברור
    • השוטר מלמל לתוך זקנו קללה נמרצת, אבל הסובבים לא הצליחו לשמוע את תוכנה.

גיזרון עריכה

  • שורש תנייני שנגזר מהשורש המקראי מ־ל־ל.

נגזרות עריכה

תרגום עריכה