מְלֵאָה עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מלאה
הגייה* mle'a
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש מ־ל־אגזרת נחי ל"א
דרך תצורה משקל קְטֵלָה
נטיות מְלֵאַת־
  1. לשון המקרא תבואה, יבול.
    • מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ, לֹא תְאַחֵר; בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִי“ (שמות כב, פסוק כח)
    " ”כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב“ (במדבר יח, פסוק כז)
    • ”פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע וּתְבוּאַת הַכָּרֶם“ (דברים כב, פסוק ט)

גיזרון עריכה

  • ככל הנראה גזור ממָלֵא, ונקרא כך משום שהתבואה מלאה ובשלה.
  • המילה מופיעה בהוראה זו גם בארמית בשטר חכירה המתוארך לשנת 515 לפנה"ס: "ואמס[1] במלאתא ואלקח לי קבלה (=לעומתה)".[2]
  • לדעת חז"ל (תמורה ד ע"א) הכוונה לביכורים.

מילים נרדפות עריכה

תרגום עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. קוטשר הציע להגיה "ואדוש".
  2. יחזקאל קוטשר, 'למילון המקראי', לשוננו כא,ג/ד‎ (תשי"ז), עמ' 253.