מידבא

מֵידְבָא

לשון המקרא עיר בעבר הירדן, כ־30 ק"מ דרומית לרבת עמון.
- ”וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא“ (במדבר כא, פסוק ל)
- ”עָלָה הַבַּיִת וְדִיבֹן הַבָּמוֹת, לְבֶכִי: עַל-נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא, מוֹאָב יְיֵלִיל--בְּכָל-רֹאשָׁיו קָרְחָה, כָּל-זָקָן גְּרוּעָה“ (ישעיהו טו, פסוק ב)
- ”וַיִּשְׂכְּרוּ לָהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב, וְאֶת-מֶלֶךְ מַעֲכָה וְאֶת-עַמּוֹ, וַיָּבֹאוּ, וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מֵידְבָא“ (דברי הימים א׳ יט, פסוק ז)
- ”וְהֵעִידוּ אַנְשֵׁי מֵידְבָא מִשְּׁמוֹ שֶׁאָמַר לָהֶם, צְאוּ וְהָבִיאוּ שֶׁלֶג וַעֲשׂוּ מִקְוֶה בַּתְּחִלָּה.“ (משנה, מסכת מקואות – פרק ז, משנה א)

בכתובת מישע מופיעה בשם - "מהדבא" .אוגריתית "דבאת" בהוראתן חוסן, כוח ושפע ^[1] ממנה נגזרה תיבת דַבֲּה ’dabā בהוראת מנוחה. ערבית "דבא" בהוראת-"מנוחה ונועם" ואפשר שהדין עם האחרים המפרשים אותו על פי התרגומים לתיבת ”דָּבְאֶךָ“ (דברים לג, פסוק כה)^[^{דרוש מקור]}.
גסניוס פירש: מי-דבא הם מי מעיינות שפעפעו בנחלת ראובן המקראית.
ערבית דבא בהוראת דלעת, ותמנית - 'מרק דבא בהוראת 'מרק-דלעת'. לפיכך יתכן מי-דבא בהוראת 'מי-דלעת'