מטוטלת

מְטוּטֶלֶת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מטוטלת
הגייה^*	metutelet
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ט־ל־ט־ל
דרך תצורה	נ' מן משקל מְקַטֵּל
נטיות	ר׳ מְטוּטָלוֹת; מְטוּטֶלֶת־, ר׳ מְטוּטְלוֹת־

לשון חז"ל אנך בנאים (משקולת בקצה חוט).
- "הפרח היוצא מן העריס, רואין אותו כאלו מטוטלת תלויה בו, כנגדו אסור." (משנה כלאים ו ט)
לשון חז"ל גבעול ועלווה בקצה פרי.
- " אילו דברים אסור למכור לנכרים [...] שמעון בר בא בשם ר יוחנן: בנות שוח בפטוטרותיהן ואיצטרובילין במטוטלותיהן ולבונה תני אם היתה חבילה מותר." (ירושלמי עבודה זרה א ה)
לשון חז"ל לפי הבנת הכתוב מין ריפוד או כרית מבד, קרוב אל מטלית.
- " לא יצא הגמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול וכן שאר כל הבהמה." (ירושלמי שבת ה ג)
עברית חדשה משקולת בקצה חוט או מוט המתנועעת הנה והנה בתנועה חופשית קצובה בהשפעת כוח המשיכה.
- ”ואולם ע”פ אופן אחר מצאו למדוד שיעור כבישת הכדור בציריו על ידי כלי המטוטלת (פענדול), והוא חוט ארוך אשר בקצהו תלוי משקל עופרת, וכאשר נניע אותו פעם אחד ילך ויתנועע מעצמו הנה והנה בלי הפסק.“ (אות זכרון לאלכסנדר פון הומבולדט, מאת חיים זליג סלונימסקי, 1857, בפרויקט בן יהודה)

כמו במילים אחרות בגזרת פלפל שלה"פ שלהם לשונית (עפ"ר ר' כגון "שפופרת") המופע הראשון שלה הפך ל־ו'
האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הפיזיקה (תשל"ג), 1973: "מְטוּטֶלֶת" [בתוספת הערה: "במילון המקורי כתוב: מְטֻטֶּלֶת"]. המילון המקורי הוא של ועד הלשון העברית, רשימת מונחי הפיסיקה (תר"ץ), 1930.

ר' עובדיה מברטנורא על כלאים ו ט: מטוטלת - הוא הברזל שהבונים מורידים בחבל למטה על פני החומה לראות בו את הבנין [אם] החומה ישרה ובו משערים אם הזרעים מכוונים תחת הפרח.
ר' עובדיה מברטנורא על משנה שבת ה ג: מטוטלת - חתיכה של מטלית קשורה בזנבו לסימן או לדבר אחר:
הרמב"ם על משנה שבת ה ג: מטוטלת - חתיכת בגד קשורה בזנב הבהמה, לסימן או לסגולה לשום דבר.

אנך בנאים

פנדולום

ערך בוויקיפדיה: מטוטלת

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מטוטלות

השורש ט-ל-ט-ל הוא שורש מגזרת המרובעים. זה שורש בגזירת פלפל מן השורש נ־ט־ל.