מחתה

מַחְתָּה

כף מתכת המשמשת לטיפול בגחלים.
- ”וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהוָה“ (ויקרא טז, פסוק יב)

ערך בוויקיפדיה: מחתה

לשון המקרא הרס, שֶבר או צער.
- ”אַל-תִּהְיֵה-לִי לִמְחִתָּה מַחֲסִי-אַתָּה בְּיוֹם רָעָה“ (ירמיהו יז, פסוק יז)
- ”חֲכָמִים יִצְפְּנוּ-דָעַת; וּפִי-אֱוִיל, מְחִתָּה קְרֹבָה“ (משלי י, פסוק יד)
- ”בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי-לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ“ (ישעיהו נד, פסוק יד)
- ”פָּרַצְתָּ כָל-גְּדֵרֹתָיו; שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה“ (תהלים פט, פסוק מא)
- ”פִּי-כְסִיל, מְחִתָּה-לוֹ; וּשְׂפָתָיו, מוֹקֵשׁ נַפְשׁוֹ“ (משלי יח, פסוק ז)

מן השורש חת"ת המציין ביסודו ניתוץ ושבירה, כגון בתיאור האדמה הנשברת ומתפוררת לרגבים מרוב יובש: "בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא הָיָה גֶשֶׁם בָּאָרֶץ" (ירמיהו יד, ד). מן השורש הזה גם המילה מחיתה – הֶרֶס ואסון, ככתוב: "פָּרַצְתָּ כָל גְּדֵרֹתָיו, שַׂמְתָּ מִבְצָרָיו מְחִתָּה" (תהלים פט, מא).השורש חת"ת מציין גם שבירה מטפורית, ובפרט תחושה של פחד, כגון בביטוי "אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת" (דברים א, כא ועוד). זה גם משמעה של המילה חַת, כעולה מדברי אלוהים לנח ולבניו לאחר המבול: "וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ" (בראשית ט, ב) ^[1]