מוזר
מוּזָרעריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | מוזר |
| הגייה* | muzar |
| חלק דיבר | שם־תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ז־ו־ר א |
| דרך תצורה | משקל מֻקְטָל |
| נטיות | ר׳ מוָּזִרים; נ׳ מוּזָרָה, נ"ר מוּזָרוֹת |
- חריג, שאינו מתאים לנורמות או למושגים המקובלים.
- ”מה שעשתה שם המכשפה הלזו – לא ידוע. אפשר היה רק לשמוע מן החדר ההוא קולות מוזרים ומשונים, אנחות ובכיות: 'רחמו־נא! רחמו־נא!'“ (ראסל, מאת שלום עליכם, בפרויקט בן יהודה)
- איזו תסרוקת מוזרה יש לה!
- משונה, שונה מהמצופה או מהמוכר בצורה מתמיהה.
- ”וציציליה סמוילובנה נאנחה פתאום מבלי רצונה. זכר השנה ההיא עורר בנפשה רגש מוזר ובלתי ברור“ (שנים רעות, מאת ישעיהו ברשדסקי, בפרויקט בן יהודה)
- מוזר שניצחתי אותך בדמקה, בדרך־כלל אתה טוב ממני.
גיזרוןעריכה
- המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא: ”מוּזָר הָיִיתִי לְאֶחָי וְנָכְרִי לִבְנֵי אִמִּי“ (תהלים סט, פסוק ט). המשמעות בפסוק אינה זהה למשמעות בה משמשת המילה כיום, אלא מקבילה למשמעות המילה זר.