הדס

הֲדַס

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	הדס
הגייה^*	hadas
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ה־ד־ס א
דרך תצורה	משקל קְטָל
נטיות	ר׳ הֲדַסִּים

איור בוטני של שיח ההדס

פריחת ההדס

ארבעת המינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה

לשון המקרא סוג של שיח ירוק עד _(Myrtus) ממשפחת ההדסיים. נפוץ בחורש הים־תיכוני וגם כשיח בגינות נוי. אחד מארבעת המינים.
- ”רָאִיתִי הַלַּיְלָה וְהִנֵּה אִישׁ רֹכֵב עַל סוּס אָדֹם וְהוּא עֹמֵד בֵּין הַהֲדַסִּים אֲשֶׁר בַּמְּצֻלָה וְאַחֲרָיו סוּסִים אֲדֻמִּים שְׂרֻקִּים וּלְבָנִים.“ (זכריה א, פסוק ח)
- ”וַאֲשֶׁר יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב“ (נחמיה ח, פסוק טו)
- ”תנו רבנן "ענף עץ עבות" (ויקרא כג, פסוק מ) שענפיו חופין את עצו ואי זה הוא הוי אומר זה הדס“ (בבלי, מסכת סוכה – דף לב, עמוד ב)
- ”מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה.“ (ויקרא רבה, פרשה ל, סימן יב)
שם פרטי לנקבה.
- ”וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר הִיא אֶסְתֵּר בַּת דֹּדוֹ כִּי אֵין לָהּ אָב וָאֵם וְהַנַּעֲרָה יְפַת תֹּאַר וְטוֹבַת מַרְאֶה וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.“ (אסתר ב, פסוק ז)
- "כל אחד ישאל: "מי זה / מלוכלך כזה כזה?!" / והדסה הקטנה / תסתתר אז בפינה / לא תכיר אותו בכלל / כלל וכלל." (הסבון בכה מאוד, מאת מרים ילן שטקליס)

גיזרון

1. יתכן שיש קשר לצורה בשאר השפות השמיות: אכדית: asu, ארמית: אָסָא, ערבית: آس (אַס).

2. באופן פשוט קרוי על שם הצמח עם סיומת ה' נקבה. ויש אומרים שגזור מאכדית ḫadaššu - חתן, בצורת נקבה.

צירופים

תרגום

אנגלית: myrtle‏‏‏‏
יידיש: מירט‏‏‏‏
ערבית: آس‏‏‏‏
צרפתית: myrte‏‏‏‏
רוסית: мирт‏‏‏‏
יוונית: μυρτος‏‏‏‏

ראו גם

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: הדס

טקסונומיה בוויקימינים: Myrtus

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הדסים

הִדֵּס

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	הידס
שורש וגזרה	ה־ד־ס ב
בניין	פִּעֵל

לשון חז"ל הלך הליכה מתנדנדת, דידה, קפץ; רמס. ”הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ב, משנה ב) ”תרנגולין שהיו מהדסין על גבי עיסה ועל גבי פירות וטינפו או ניקרו“ (בבלי, מסכת בבא קמא – דף יז, עמוד ב)

”הוא קם, הידס בכפכפיו לעבר הקיוסק, מושך עצמו בהתפנקות.“ (השקט הנפשי, מאת אהוד בן עזר, בפרויקט בן יהודה)

2. לשון חז"ל נבר בתוך האדמה (כדי למצוא מזון). ”הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר. הָיָה דְלִיל קָשׁוּר בְּרַגְלָיו, אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים, מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק ב, משנה ב)

3. לשון חז"ל רקד עם ענף הדס. ”רבי שמואל בר רב יצחק הוה נסיב שיבשתי והוה מהדס קומי כליא“ (ירושלמי, מאת פאה א, א; טו ע"ד, בפרויקט בן יהודה)

מקור

1. נ"ה טור-סיני הקביל לערבית: هَدَجَ‎ (הַדַגַ') - ללכת בצורה רועדת.^[1] אמנם בחלק מהמקורות הגרסה היא "מְחַדְּסִין"^[2] לפי גרסה זו יש שגזרו בשיכול אותיות מהשורש הארמי ד־ח־ס בהוראת: רמס, הפעיל לחץ עם רגלו.^[3]. רש״י פירש שהתרנגול היה ״מרקד״, ונראה שכוונתו היא שהתרנגול היה מקפץ בהליכתו (מצד לצד). אחרים גזרו מערבית: حدس (חדס) - דרס.^[4]

2. רמב״ם (פירוש המשניות, בבא קמא ב א): ״מהדס - שיחפור ברגליו בארץ; וזה עושין התרנגולים יותר משאר העופות״.

3. כך לפי חלק מהנוסחאות^[5]. אבל ברוב הנוסחאות^[6] מופיע "מקלס", היינו משבח ומפאר. אך לדעת שאול ליברמן אם יש לקיים את הגרסה 'מהדס' הרי שזהו פועל גזור־שם מן הֲדַס והוראתו היא 'מקלס בהדס' (ומכאן שמדובר בענף של הדס). חיזוק לכך מן התלמוד הבבלי שמספר על ריקוד בענפי הדס: "אמרו עליו על ר' יהודה בר אלעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקיד לפני הכלה… רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת" [היה רוקד ובידיו שלושה בדי הדס]. אולי על פי זה ביאר רש"י כי הפועל מהדס בהקשר של תרנגול שהזיק (בבלי בבא קמא יז ע"א) פירושו 'מרקד׳. רואים שהיה מנהג לרקוד לפני הכלה עם הדס ולקלס אותה, ואולי פעולה זו קיבלה את השם "מהדס". אם כי השערה זו אינה מוכרחת, ויתכן שעיקר כוונתו של רש״י היא שהתרנגול היה מקפץ מצד לצד; ראה בגזרון לערך ׳רָקַד׳.