לעה

לָעָה

לשון המקרא (משמעות משוערת) בלע אל תוך הלוֹע.
- ”כִּי כַּאֲשֶׁר שְׁתִיתֶם עַל הַר קָדְשִׁי יִשְׁתּוּ כָל הַגּוֹיִם תָּמִיד וְשָׁתוּ וְלָעוּ וְהָיוּ כְּלוֹא הָיוּ“ (עובדיה א, פסוק טז)
- "חדל ראשון בעבור מוסר, ואל תלע פן תמאס." (בן סירא לד, יז)
- ”עורנו יקד ושוש אשיש טעינו / כי מגפן יוקשים לעינו שתינו.“ (זכור איך דברי מפוזרים, מאת אלעזר הקליר, באתר מאגרים)
לשון המקרא (משמעות משוערת) דיבר הרבה ובשטף.
- ”כִּי עַתָּה מֵחוֹל יַמִּים יִכְבָּד עַל כֵּן דְּבָרַי לָעוּ“ (איוב ו, פסוק ג)
- ”מוֹקֵשׁ אָדָם יָלַע קֹדֶשׁ וְאַחַר נְדָרִים לְבַקֵּר“ (משלי כ, פסוק כה)

הפועל מופיע 3 פעמים במקרא, במקומות הנ"ל. נחלקו הפרשנים בהוראתו בכל אחד מהמקומות.
יש שגזרו מהמילה "לוֹע", ופירשו: בלע אל תוך הלוע, או זעק מעומק גרונו.^[1]
יש שפירשו: דיבר בצורה מבולבלת וחסרת הגיון, בהקבלה לערבית: لَغْو (לַעְ'וְ) - לדבר שטויות ובחוסר הגיון.^[2]
יש שהקבילו לארמית: לעי - עִיֵּף, התיש (השוו לָאָה), שמדבר ארוכות עד שהשומע מותש, או שהשתכרו ותש כחם.
יש שפירשו בעובדיה: שתה הרבה ולא רווה, בהקבלה לערבית: لَغِيَ (לַעִ'אַ) בהוראה זו.^[3]

לגבי השורש, יש טוענים שבאיוב המילה מלעיל ועל כן שורשה ל־ע־ע, ובעובדיה הוא ל־ע־ה.

↑ כך פירשו הואיל משה (עובדיה, משלי), דעת מקרא (איוב, עובדיה), וכן נראה מדברי ר"י קרא (עובדיה). מפרשים רבים (רד"ק, ראב"ע ועוד) פירשו בהוראת "בלע", אבל לא קישרו למילה "לוע".
↑ אליעזר בן יהודה, מילון העברית הישנה והחדשה, לעה ב.
↑ אליעזר בן יהודה, מילון העברית הישנה והחדשה, לעה א. מ"צ קדרי, מילון העברית המקראית עמ' 566.