לגימה

לְגִימָה

לשון חז"ל מלוא הלוע במאכל או במשקה.
- ”כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד“ (בבלי, מסכת ראש השנה – דף יח, עמוד א)
- ”גדולה לגימה, שהרחיקה שתי משפחות מישראל, שנאמר (דברים כ"ג) עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם“ (בבלי, מסכת סנהדרין – דף קג, עמוד ב)
- ”כדי לגימת שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו“ (ירושלמי, מסכת סוטה – דף טז, עמוד ג)
עברית חדשה (יש לשכתב פירוש זה): שתיה בהתייחס להכנסה אל הפה בעיקר.

בלשון חז"ל המילה אינה קשורה לשתיה בדווקא, אך כיון שהשיעור מלא לוגמיו שהוא מאותו שורש שייך בהלכה עפ"ר לשתיה בלבד, בתקופות מאוחרות יותר נזכרת הלגימה בהקשר של שתיה דווקא.