כרוכיה

כְּרוּכְיָה

כרוכיה

לשון חז"ל עגור, סוג של עוף.
- ”וצווח ריש לקיש כי כרוכיא 'ויצאה... והיתה' (דברים כד ב) - וליכא דאשגח ביה“ (בבלי, מסכת קידושין – דף מד, עמוד א)
- "ומדוע נקרא שמה של הכרוכיה 'כרוכיה'? משום שצווחת ככרוכיה" ("ספר הבדיחה והחידוד", אלתר דרויאנוב).
- לעגור קנה נשימה ארוך, כרוך ומפותל סביב עצמו, המאפשר לו להשמיע קול עמוק וגרוני שנשמע למרחק רב, ולכן נקרא גם כרוכיה.

מארמית: כְּרוּכְיָא, כּוּרְכְּיָא. מהמובאות עולה שמדובר בעוף אכיל המשמיע קולות רמים. מקובל לפרש שהכוונה לעגור, בהקבלה לערבית: كُرْكِيّ (כֻּרְכִּיּ). אבל לפי חלק מהמקורות נראה שהכוונה לאווז.^[1] וכן עולה מהשוואה לאכדית: 𒆳𒄄𒄷 (kurkû), לקוח משומרית: ⁠kur.gi⁠ - אווז.

רש"י כותב על הכתוב לעיל בקידושין מד א: "כי כרוכיא - תרגום של עגור. גרוא"ה בלע"ז".
את הפסוק ”וְתֹר וסוס [וְסִיס] וְעָגוּר“ (ירמיהו ח, פסוק ז) מתרגם תרגום יונתן "ושפנינא וכורכיא וסנוניתא". לפי סדר המילים בתרגום נראה כי "כורכיא" הוא התרגום לסִיס. כותב על כך יוסף שיינהאק בספר "תולדות הארץ" ^[2]:
"[...] נראה לי לאמר שאולי נחלפו המלות בתרגום (אשר כזה קרה גם בתרגום יונתן בפסוק ”אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף“ (דברים יד, פסוק טז) עיין מוספי ערך אותיא) וצ"ל סנוניתא, לתרגום מלת סִיס, ואח"כ כורכיא לתרגום מלת עגור. אשר בזה יסכים התרגום עם ההעתקות".
שיינהאק מסתמך שם על הזיהוי של באכארט את העגור, המציין שקול העגור דומה לצליל המילה "עגור".