כפישה
כְּפִישָׁה (או: כְּפֵישָׁה)
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כפישה |
| הגייה* | kfisha או kfesha |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | כ־פ־שׁ |
| דרך תצורה | משקל קְטִילָה |
| נטיות | ר׳ כְּפִישׁוֹת, ס׳ כְּפִישַׁת־ |
- לשון חז"ל סל.
- ”הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבַּבַּיִת, וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלָיו - טָהוֹר.“ (משנה, מסכת אהלות – פרק ה, משנה ו)
- ”הָאִשָּׁה שֶׁהִיא טְבוּלַת יוֹם, לָשָׁה אֶת הָעִסָּה, וְקוֹצָה לָהּ חַלָּה וּמַפְרַשְׁתָּהּ, וּמַנַּחְתָּהּ בִּכְפִישָׁה מִצְרִית אוֹ בִנְחוּתָא, וּמַקֶּפֶת וְקוֹרָא לָהּ שֵׁם.“ (משנה, מסכת טבול יום – פרק ד, משנה ב)
- ”זה שהוא מודד בכפישה ונסתיימה לו שנים ושלשה פעמים אסור למוד בה.“ (ירושלמי, מסכת שביעית – פרק ח, הלכה ג)
גיזרון
עריכה- יש שגזרו משורש כ־פ־שׁ המקראי (ראו הכפיש) בהוראת: כיסוי, אולי מכיון שהכפישה היתה משמשת פעמים רבות לכיסוי דברים, כגון בורות או כוורות.
- קוהוט ג"כ קישר לשורש המקראי, אבל הוא פירש שהוראת השורש היא: אדמה, עפר, בהקבלה לשפות שמיות נוספות (ראו בגיזרון בערך הכפיש), ועפ"ז פירש ש"כפישה" היא כלי העשוי מטיט.[1]
- יש שפירשו שהכפישה היתה משמשת לכבישת זיתים (הערוך, ר"ש משאנץ), ועפ"ז הוא גזור משורש כ־ב־שׁ.
- ר"ב מוספיא גזר מלטינית: capsa - קופסה, תיבה (ומשם נגזר גם קופסה).[2]
פרשנים מפרשים
עריכההמשמעות המדוייקת אינה ברורה; מחז"ל רואים שמדובר בכלי שאינו מקבל טומאה. המפרשים נחלקו באיזה כלי מדובר: הערוך (כפש) הביא שני פירושים: "בלאי חמתות מקורעין שטהרו מלקבל טומאה. פירוש אחר: כעין סל גדול שכובשין בו זיתים לכמרן". רש"י (נדה ז ע"א) פירש אחרת: "בכפישה או באנחותא- הם כלים שאין להם בית קיבול כגון נסרים"[3] אמנם מכמה מקומות בחז"ל נראה שהכפישה היתה בעלת בית קיבול, השוו: ”בוֹצֵר בְּצוֹר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּפִישָׁה וּמוֹלִיךְ לַגָּת“ (משנה, מסכת אהלות – פרק יח, משנה א). וקוהוט פירש שהכוונה לכלי העשוי מטיט.