כפוש
כָּפוּשׁ
עריכהניתוח דקדוקי | |
---|---|
כתיב מלא | כפוש |
הגייה* | kafush |
חלק דיבר | תואר |
מין | זכר |
שורש | כ־פ־שׁ |
דרך תצורה | משקל קָטוּל |
נטיות | נ׳ כְּפוּשָׁה, ר׳ כְּפוּשִׁים, נ"ר כְּפוּשׁוֹת |
- לשון חז"ל כפוי, כבוש, דרוך (=שדרכו עליו).
- ”היתה כפושה טומאה תחתיו, והיא רוצצת, טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת“ (תוספתא, מסכת אהלות – פרק ו, הלכה ג)
- ”פישון הגַמָּל במידה כפושה מדד לפיכך מדדו לו במידה כפושה“ (בבלי, מסכת יבמות – דף קז, עמוד ב)
- ”בצלחך במרום ציון / בקראך לכפושים קומו.“ (קדושתא ליוה"כ, מאת יניי, באתר מאגרים)
- לשון ימי הביניים מלוכלך, מגואל. בהשאלה: מבוזה.
- ”פץ רועה נאמן, כפוש באפר ומודמן“ (אז בהלוך ירמיה, מאת אלעזר הקליר, באתר מאגרים)
- ”וּמֵישִׁיב דַּעַת חֲלוּשִׁים / וּמַצְהִיל פָּנִים כְּפוּשִׁים“ (פזמון רפ"ז, מאת אנונימוס, באתר מאגרים)
- ”טרפי הצמחים מוטלים כפושים בטיט שמן והגבעולים החבוטים מתמתחים וּשכוּבִים זה על-גבי זה כתולעים מתים.“ (מאחורי הגדר, מאת ח"נ ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
גיזרון
עריכה- 1. קרוב לשורש כ־ב־שׁ. והשוו גם קפש.
- אוגריתית: 𐎋𐎔𐎘 (kpţ) בהוראת: "לדרוך".[1]
- 2. משורש כ־פ־שׁ המקראי (ראו הכפיש) בהוראת: כיסה. אמנם רש"י הסביר את השורש המקראי ע"פ הוראה 1, ראו שם.
ראו גם
עריכהסמוכין
עריכה- ↑ Hebrew-Ugaritic Lexicography III / by: Mitchell Dahood Biblicakpţ page 311-332 46, No. 3 (1965).