כסוף
לערך העוסק בכִּסּוּף; ראו צורת הריבוי כּסּוּפִים.
כָּסוּף
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כסוף |
| הגייה* | kasuf |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | כ־ס־ף |
| דרך תצורה | משקל קָטוּל |
| נטיות | נ׳ כְּסוּפָה ר׳ כְּסוּפִים כְּסוּפוֹת |
- לשון חז"ל שצבעו כְּצֶבַע הַכֶּסֶף.
- "אנשים; וכי עלתה על דעתנו נשים; ומה ת"ל אנשים ותיקים, כסופים, חכמים ונבונים." (ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתב)
- "אִתָּם רָכַב מַזַּרָקִי – הַדּוֹקְטוֹר הַכָּסוּף. / לְאֹרֶךְ הַיַּרְקוֹן הָרוּחַ שָׁר בִּקְנֵי הַסּוּף." (הבלדה על יואל משה סלומון
, מאת יורם טהרלב) - מאז שהתמניתי למנכ"ל זנחתי את מכונית הספורט האדומה ואני מתנייד ברכב שרד כסוף מדגם סומבריריקו.
- זקנו הכסוף שיווה לפניו ארשת מסתורין.
- שנכספים לו, שמשתוקקים אליו.
- ”ויש נגון כסוף ומתגעגע. אבל איני יודע עוד למה הוא מתגעגע?“ (גלגולו של ניגון, מאת י"ל פרץ, בפרויקט בן יהודה)
