כסופים
כִּסּוּפִים
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | כיסופים |
| הגייה* | kisufim |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר רבוי |
| שורש | כ־ס־ף ב |
| דרך תצורה | ר' מן משקל קִטּוּל |
| נטיות | ס׳ כִּסּוּף־, ר׳ כִּסּוּפִים, ס"ר כִּסּוּפֵי־ |
- לשון ימי הביניים געגועים עזים, השתוקקות.
- ”ואולם דוקא מרוב־כיסופים וגעגועים לראות בבנינה, בתחיתה ובתקומתה, הוא יוצא את ציון, הוא נודד למרחקים, הוא מכתת את רגליו לקצוי־ארץ, הוא מבלה את חייו רחוק מאמא־ציון“ (אריאל בן ציון: דברי הספד בהלוייתו, מאת ר' בנימין, בפרויקט בן יהודה)
- הכיסופים למכורתו הדירו שינה מעיניו.
- מאז שאהובה יצא למלחמה כיסופיה אליו לא נותנים לה מנוח.