כימיה

כִּימְיָה

לשון ימי הביניים מדע העוסק בחומר ובתכונותיו.
- ”וּכְמוֹ זֶה טָעוּ בַעֲלֵי הַכִּמִּיָּה וְהָרוּחָנִיִּים. הַכִּמִּיִּים חָשְׁבוּ שֶׁיְּשַׁעֲרוּ הָאֵשׁ הַטִּבְעִית בְּמִשְׁקְלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם מַה שֶּׁיִּרְצוּ וְתַהֲפֹךְ לָהֶם הָעֲצָמִים.“ (ספר הכוזרי, מאמר שלישי, פסוק נג)
- החלטתי ללמוד לתואר בכימיה.
[סלנג] התאמה או משיכה בין אנשים.
- יש בינינו כימיה נהדרת.

מיוונית: chemia) χημια), כינוי קדום למצרים,^[^{דרוש מקור]} שבה התפתח העיסוק בהתמרה של זהב וכסף. יש^[^{דרוש מקור]} הרואים כמקור דווקא את המילה היוונית chymeia) χῡμεια) (מזיגה), שכן היא קשורה יותר מבחינה סמנטית לכימיה של ימינו. עם זאת סברה אטימולוגית זו, אף על פי שהיא עשויה להישמע סבירה יותר מן הקודמת היא מעוגנת פחות בכתובים.
עם כיבוש אלכסנדריה בידי הערבים חדרה המילה היוונית אל הערבית ושימשה במילה أَلْكِيمِيَا (אַלְכִּימִיַא - צורת היידוע של המילה, כמו "הכימיה" בעברית). עם התפשטות מדע האלכימיה הלטינית שאלה את המילה הערבית אגב השמטת ال הידיעה, כך שנוצרה המילה chimista, ומילה זו חדרה אל רוב שפות העולם בצורות שונות.

לפי החלטת האקדמיה ללשון העברית לגבי מילים ממוצא יווני המתחילות בכ"ף, נהוג לכותבן בכ"ף רפויה, אך ניתן גם לנהוג בהן על פי כללי העברית: הכ"ף דגושה בראש מילה ואחרי שווא נח, אך רפה אחרי תנועה, למשל כִּימְיָה לעומת בְּכִימְיָה.^[1]