ישׁב (שורש)
(הופנה מהדף ישב (שורש))
השורש י־שׁ־ב הוא שורש מגזרת נפ"יו.
ניתוח דקדוקי לשורש | |
---|---|
משמעות עיקרית | מנוחת גוף במקום. מגורים. הסרת קושי רעיוני. |
גזרה | |
הופיע לראשונה בלשון | במקרא |
נטיות הפעלים
עריכהי־שׁ־ב | עבר | הווה/בינוני | עתיד | ציווי | שם הפועל |
קַל | יָשַׁב | יוֹשֵׁב | יֵשֵׁב | שֵׁב | לָשֶׁבֶת או לֵישֵׁב |
נִפְעַל | נוֹשַׁב | נוֹשָׁב | יִוָּשֵׁב | הִוָּשֵׁב | לְהִוָּשֵׁב |
הִפְעִיל | הוֹשִׁיב | מוֹשִׁיב | יוֹשִׁיב | הוֹשֵׁב | לְהוֹשִׁיב |
הֻפְעַל | הוּשַׁב | מוּשַׁב | יוּשַׁב | -אין- | -אין- |
פִּעֵל | יִשֵּׁב | מְיַשֵּׁב | יְיַשֵּׁב | יַשֵּׁב | לְיַשֵּׁב |
פֻּעַל | יֻשַּׁב | מְיֻשַּׁב | יְיֻשַּׁב | -אין- | -אין- |
הִתְפַּעֵל | הִתְיַשֵּׁב | מִתְיַשֵּׁב | יִתְיַשֵּׁב | הִתְיַשֵּׁב | לְהִתְיַשֵּׁב |