חֲפוּי רֹאשׁ. רֹאשׁוֹ חָפוּי

עריכה
  1. מלא בושה. נכלם.
    • ”וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים עֹלֶה וּבוֹכֶה וְרֹאשׁ לוֹ חָפוּי וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ חָפוּ אִישׁ רֹאשׁוֹ וְעָלוּ עָלֹה וּבָכֹה.“ (שמואל ב׳ טו, פסוק ל)
    • הקבוצה המפסידה עזבה את המגרש כאשר היא אבלה וחפוית ראש.

מקור

עריכה
  • מהתנ"ך, חפוי-מכוסה. בפסוק לעיל מובא גם הפועל חפה את ראשו.
  • עפ"ר בשימוש בצירוף עם אבל מן ”וַיָּשָׁב מָרְדְּכַי אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ.“ (אסתר ו, פסוק יב) אמנם לדעת המדרשים המגילה אבל היה על בתו שמתה, וחפוי ראש מפני הבושה.

ראו גם

עריכה