חנט
יש להוסיף לדף זה את הערך: חַנָּט.
חָנַט עריכה
| ניתוח דקדוקי - פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חנט |
| שורש וגזרה | ח־נ־ט, גזרת השלמים, פ"ג |
| בניין | פָּעַל (קַל) |
- (חֵלֶק שֶׁל צֶמַח) הֵחֵל לִצְמֹחַ אוֹ לְהַבְשִׁיל.
- ”הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ...“ (שיר השירים ב, פסוק יג)
- "אילן שחנט קודם ראש השנה של עולם מתעשר לשעבר..." (תלמוד ירושלמי, סדר זרעים, מסכת שביעית, דף י"ג, פרק ה')
- "אבל אילן שאינו עושה אלא ברך אחת כגון הזיתים והתמרים והחרובין אע"פ שחנטו פירותיו..." (תוספתא, סדר זרעים, מסכת שביעית, פרק ד')
- לשון המקרא שִׁמֵּר גּוּפָה, עָשָׂה שֶׁגּוּף חֲסַר חַיִּים לֹא יִמַּק.
גיזרון עריכה
- מילה מקראית. שורש זהה בערבית בשני המשמעים: حَنَطَ (חַנַטַ) – הִבְשִׁיל, حَنَّطَ (חַנַּטַ) – פִּחְלֵץ, שִׁמֵּר גּוּפָה.
- בלשון חז"ל מופיעה נגזרת חנט בצורת: "חנטייא", בהוראת חניטה: ”חנטו חנטייא“ (בבלי, מסכת תענית – דף ה, עמוד ב) וגם בכתובת ארמית משובשת מתקופת בית שני באיזור אדום (עם): "...בְּ-3 לְתַמּוּז. הָיִיתִי חלפת חנטייא... EN 13 BLMJ 3168-1813 .