| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | חוצות |
| הגייה* | khutsot |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | |
| שורש | ח־ו־ץ |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לשון המקרא המקומות שאינם סגורים. המרחבים הפתוחים הנגלים לעין כל.
- ”תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.. הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת“ (איכה ד, פסוקים א–ה)
- ”אז ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה“ (ירמיהו לד, פסוק ז)
- ריבוי המילה חוץ. במקרא: ”חוּץ הָאֹפִים“ (ירמיהו לז, פסוק כא) בהוראת 'רחוב האופים' או 'חוצות האופים'.
