| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
חוצות
|
| הגייה* |
khutsot
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
|
| שורש |
ח־ו־ץ
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא המקומות שאינם סגורים. המרחבים הפתוחים הנגלים לעין כל.
- ”תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת.. הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת“ (איכה ד, פסוקים א–ה)
- ”אז ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה“ (ירמיהו לד, פסוק ז)
- ריבוי המילה חוץ. במקרא: ”חוּץ הָאֹפִים“ (ירמיהו לז, פסוק כא) בהוראת 'רחוב האופים' או 'חוצות האופים'.
