זעה
זֵעָה
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זיעה |
| הגייה* | ze'a |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | י־ז־ע/ז־ו־ע |
| דרך תצורה | משקל קְטֵלָה |
| נטיות | |
- נוזל המופרש דרך נקבוביות בעור לשם ויסות חום־הגוף.
- ”בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם – עַד שׁוּבְךָ אֶל־הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ; כִּי־עָפָר אַתָּה, וְאֶל־עָפָר תָּשׁוּב.“ (בראשית ג, פסוק יט)
- ”זֵעַת הָאָדָם, טְהוֹרָה; שָׁתָה מַיִם טְמֵאִים וְהֵזִיעַ, זֵעָתוֹ טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק ב, משנה א)
- ”אֵלּוּ לֹא מְטַמְּאִין וְלֹא מַכְשִׁירִין, הַזֵּעָה, וְהַלֵּחָה סְרוּחָה, וְהָרְאִי, וְהַדָּם הַיּוֹצֵא עִמָּהֶם, וּמַשְׁקֶה בֶּן שְׁמוֹנָה.“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק ו, משנה ז)
- ”תְּהִלָּה וְכָבוֹד לַעֲמַל יָד עוֹבֶדֶת! / קַבְּלוּהוּ בְּרֹב אַהֲבָה וּתְרוּעָה: / תֶּחֱזַקְנָה יָדַיִם נֻקְשׁוֹת-הַיַּבֶּלֶת, / הַמֵּצַח – מִמֶּנּוּ נוֹטֶפֶת זֵעָה!“ (שִׁיר-תְּהִלָּה לָעֲבוֹדָה, מאת שמעון שמואל פרוג, תרגום: אברהם לוינסון, בפרויקט בן יהודה)
- ”אגרפיו מתעצמים מרגז והתמרמרות נמרצים אל עצמו, שפע זעה מכסה כל גופו ופניו כאלו לוהטים מבושה;“ (בלי אהבה – בלי איבה, מאת ישעיהו ברשדסקי, בפרויקט בן יהודה)
- לשון חז"ל אדים לחים העולים מתבשיל חם, או מזיקוק פירות.
- ”זֵיתִים מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה, מִשֶּׁיָּזִיעוּ זֵעַת הַמַּעֲטָן, אֲבָל לֹא זֵעַת הַקֻּפָּה, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.“ (משנה, מסכת טהרות – פרק ט, משנה א)
- ”הַבְּרֵכָה שֶׁבַּבַּיִת, הַבַּיִת מֵזִיעַ מֵחֲמָתָהּ, אִם טְמֵאָה, זֵעַת כָּל הַבַּיִת שֶׁמֵּחֲמַת הַבְּרֵכָה, טְמֵאָה.“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק ב, משנה ב)
גיזרון
עריכה- בשפה האכדית : (zu'tu-זעֻתֻּ) במשמעות זיעה ,הפרשה ; מקושר עם השפה החיתית : (izutu עִזֻתֻּ) . המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. למשמעות 2 מקבילה בערבית, עארק משמעו זיעה
צירופים
עריכהתרגום
עריכהראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה ערך בוויקיפדיה: זיעה |
| השורש יזע | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|