ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
זלעפה
הגייה *
zal'afa
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
ז־ל־ע־ף
דרך תצורה
משקל קַטָּלָה
נטיות
ר׳ זַלְעָפוֹת
לשון המקרא מעורר פחד, אימה.
”זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ.“ (תהלים קיט , פסוק נג )
”עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ, מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב.“ (איכה ה , פסוק י )
”יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים, פַּחִים: אֵשׁ וְגָפְרִית, וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם.“ (תהלים יא , פסוק ו )
מזג האוויר השתגע: אמש גשם זלעפות שטף את הארץ.
המילה מופיעה שלוש פעמים במקרא בפסוקים הנ"ל. ההנחה הרווחת היא שמדובר בהרחבה של השורש ז־ע־ף (וראו בגיזרון של שלאנן ). יש אומרים שהצורה המקורית היתה עם ל', והיא התקצרה כתוצאה מדיסימילציה .[1]
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה
↑ E. Lipiński, Semitic Languages: Outline of a Comparative Grammar, 2001, p. 182 .