זדה
זָדָה (הניקוד משוער) עריכה
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | זדה |
| הגייה* | zada |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ זָדוֹת; זָדַת־ |
- סדק, חלל בתוך או על פני גוף שלם.
- ”הַשְׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת חֲנוּ עָלֶיהָ סָבִיבֿ אַל יְהִי פְּלֵיטָה שַׁלְּמוּ לָהּ כְּפָעֳלָהּ כְּכֹל אֲשֶׁר עָשְׂתָֿהֿ עֲשׂוּ לָהּ כִּי אֶל יְהוָה זָדָֿהֿ אֶל קְדֿוֹשׁ יִשְׂרָאֵל.“ (ירמיהו נ, פסוק כט)
- בתוכחת ציר זדה לקוץ.וצץ צר עבות לקוץ. קרובת י"ד לט' באב, מחבר בספק רב: יניי/שנת:500-600 לסה"נ.
גיזרון עריכה
- המילה הייתה בשימוש עוד בימי בית ראשון, אך אינה מופיעה במקרא או במדרשים והגיעה אלינו ממקור יוצא דופן: כתובת השילוח. בכתובת, שנכתבה בימי חזקיהו מלך יהודה (בערך בשנת 703 לפסה"נ) ונתגלתה בשנת 1880 לסה"נ, נכתב: "בעוד מניפים החוצבים את הגרזן איש אל רעהו, ובעוד שלוש אמות להינקב, נשמע קול איש קורא אל רעהו, כי הייתה זדה בצור מימין ומשמאל". פירוש המילה מתבאר לפי ההקשר. אין תמימות דעים בנוגע לשורשה.