הרף

הֶרֶף א עריכה

לשון המקרא ציווי מקוצר של הרפה: הַרְפֵּה!, הָנַח!, הַפְסֵק!
- ”הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם וְאֶמְחֶה אֶת-שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי-עָצוּם וָרָב מִמֶּנּוּ.“ (דברים ט, פסוק יד)
- ”וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-שָׁאוּל הֶרֶף וְאַגִּידָה לְּךָ אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֵלַי הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ דַּבֵּר.“ (שמואל א׳ טו, פסוק טז)
- ”הֶרֶף מֵאַף וַעֲזֹב חֵמָה אַל-תִּתְחַר אַךְ-לְהָרֵעַ.“ (תהלים לז, פסוק ח)
- ”רַב עַתָּה, הֶרֶף יָדֶךָ“ (שמואל ב׳ כד, פסוק טז)
לשון חז"ל בהשאלה מן (1): הרפיה, הפסקה ממתח (כשם עצם).
- רק בביטויים: 'בלי הרף' = בלי הפסקה. 'ללא הרף' = ללא הפסקה.

לשון חז"ל [משוער] נדנוד מהיר, רפרוף, רטט, התנודדות.^[1]
- רק בביטויים: הרף עין 'רגע קצרצר', ונגזרות: כהרף עין, להרף עין.

כנראה מן רפף 'התנודד, היה בלתי יציב',^[2] קרוב אל רפרף.^[3] משם הרף עין משמע 'רפרוף של עין, מצמוץ' שמסמן רגע קצרצר, פרק זמן מזערי.
בסוף ר-פ-ף 'התנודד, היה בלתי יציב' קרוב אל ר-פ-ה 'חלש': מה שנהיה בלתי יציב ומתנודד נחשב כמתרופף ונחלש.^[4]