האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב
דף זה מופיע ברשימת הערכים הדורשים שכתוב.
הסיבה לכך: ערכים בויקימילון אינם בית מדרש לפסוקים; יש להציב את ההיגד במשמעותו השגורה כיום, אם ישנה, ואם אין – למחוק. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד הדף לא תוקן. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, תוכלו לציין זאת בדף השיחה שלו.
הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב
עריכה- לא ראוי לשפוט אדם לפי מראהו החיצוני כמו שהאדם עושה, לפעמים העיניים מטעות ולכן צריך לבחון את האדם לפי הפנימיות כמו שהשם עושה.
- רינת היא עובדת חדשה קצת שונה מהאחרים, האנשים בעבודה הסתכלו אליה כאל מוזרה, כשרינת התחילה לעבוד כולם נדהמו מיכולות העבודה שלה וראו בן אדם אחר ממה שראו, ודבר כזה קורה בגלל שהם הסתכלו על החיצוניות ולא על הפנימיות כמו משמעות המשפט- "האדם יראה לעיניים והשם ללבב".
מקור
עריכה- ”וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ--כִּי מְאַסְתִּיהוּ: כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם--כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם, וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב“ (שמואל א׳ פרק טז, פסוק פסוק ז)
ביטוי זה נאמר בספר שמואל כשה' לא התכוון להוכיח את שמואל אלא ללמד אותו את "חכמת הפרצוף" – החכמה שמאפשרת להכיר אופי של אדם ע"פ תווי-הפנים שלו. כאן זו לא בדיוק חכמת-הפרצוף אלא חכמת-העיניים. ה' אומר לשמואל: "אני, ה', רואה את האופי (הלבב) באופן ישיר; אבל אתה, האדם, לא יכול לראות ללבב, ולכן אם אתה רוצה להכיר אופי של אדם, אתה צריך להסתכל בעיניים שלו. אל תבט אל מראהו ואל גבה קומתו – כי זה לא חשוב, הפרט היחיד שחשוב זה העיניים".