דֹּפֶןעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דופן
הגייה* dofen
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר ונקבה
שורש ד־פ־ן
דרך תצורה משקל קֹטֶל
נטיות ר׳ דְּפָנוֹת; דֹּפֶן־, דָּפְנוֹת־ (דופנות)[1]
  1. לשון חז"ל קיר, מחיצה.
    • "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה. רבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלש דפנות, ושחמתה מרובה מצלתה, פסולה." (משנה סוכה א א)
  2. לשון חז"ל הקליפה או השכבה החיצונית של כלי או של חפץ בעל קיבול.
  3. לשון חז"ל הקליפה או השכבה החיצונית של איבר אורגני בעל קיבול.

גיזרוןעריכה

  • ארמית: דוֹפְנָא.

צירופיםעריכה

נגזרותעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

סימוכיןעריכה

  1. האקדמיה ללשון העברית, מן המילון: דֹּפֶן, דופן.