”וזאת היא תמיד אחרית צרי עין! דמו בראשו! אנכי העידותי בו מראש כי אחרית כילי למות בנפש מרה על צרור כספו, והוא גם בעמדו על פי קבר פתוח לא פתח את ידו“ (מבית ומחוץ, מאת מנחם מנדל דוליצקי, בפרויקט בן יהודה).
"המדיניות התקיפה שלנו נגד הטרור מתמצית בעיקרון פשוט: מי שפוגע בנו, מי שפגע בנו ומי שמתכונן לפגוע בנו – דמו בראשו" (בנימין נתניהו, ערוץ 7).
הפעם הראשונה שבה הביטוי מופיע במקרא היא בספר יהושע, בדברי המרגלים לרחב: ”וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ בַּבַּיִת דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ אִם יָד תִּהְיֶה בּוֹ“ (יהושע ב, פסוק יט). כלומר, המרגלים אחראים רק לשלומו של מי שישהה בבית, ומי שיצא מן הבית יהיה אשם במותו.
