- לשון המקרא לכלך, זיהם. ביחוד: דרך ברגליו בתוך מאגר מים צלולים והעכיר אותם בעפר.
- ”וַתָּגַח בְּנַהֲרוֹתֶיךָ וַתִּדְלַח מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרוֹתָם“ (יחזקאל לב, פסוק ב)
- ”וְהַאֲבַדְתִּי אֶת כָּל בְּהֶמְתָּהּ מֵעַל מַיִם רַבִּים וְלֹא תִדְלָחֵם רֶגֶל אָדָם עוֹד וּפַרְסוֹת בְּהֵמָה לֹא תִדְלָחֵם“ (יחזקאל לב, פסוק יג)
- מילה מקראית. מופיעה שלוש פעמים במקרא.
- מצרית קדומה (טאח tꜣḥ) פועל-להטריד,להפריע. כשם עצם-בהוראת ביצה רפש . מושאל ללשון קופטית (טוח töḫ) מעורבל,מעונן [1].
- אכדית - דלחו dalḫu מופרע, מוטרד. אוגריתית כשם תואר - דלחת dlḥt מעונן מעורבל.
- ↑ Some Egypto-Semitic Roots / W. A. Ward. /Orientalia /NOVA SERIES, Vol. 31, No. 4 (1962), pp. 397-412 (16 pages)
