גמל שלמה

גְּמַל שְׁלֹמֹה

גמל שלמה

פרט מסדרה של חרקים הקרובה לסדרת התיקנים, והוא בעל זרועות ארוכות המותאמות לציד.
- ”יצאה לאור„הטבע והארץ“, חוברת תשרי ת"ש, בסיוע מוסד ביאליק. מן התוכן: שבלולים יבשתיים זוללי סלעים (אבנימלך); דג הזהב (כהן); רבייתו של גמל שלמה הירק (בר"ש); [...].“ ("הצֹפה", 3 בנובמבר 1939, באתר עיתונות יהודית היסטורית)

חידוש של יוסף אוזרקובסקי (עזריהו), מרדכי קרישבסקי (אזרחי) ויחיאל יחיאלי בספרם "שעורי הסתכלות וידיעת המולדת", 1912.
בלטינית חדשה נקרא חרק זה בשם mantis, ע"פ היוונית: mántis) μάντις), "נביא"; בערבית: فَرَس اَلنَّبِيّ (פַרַס אַ־נַּבִיּ), "סוס הנביא" (כנראה מפאת כבודו של מוחמד, הקרוי "הנביא"); בטורקית: peygamberdevesi, "גמל הנביא"; ברוסית: bogomól) богомо́л), "מתפלל"; משום שגפיו הקדמיות מזכירות ידי מתפלל. מחברי "שעורי הסתכלות וידיעת המולדת" החליפו את "הנביא" ב"שלמה" כחלופה עברית הולמת על יסוד פסוק במלכים א' המתאר את שלמה המלך פורש כפיו ומתפלל לאלהים בעת חנוכת בית המקדש: "וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח ה' נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם".^[1]