גמי

אין לבלבל ערך זה עם הערך גומי.

גֶּמִי

לשון חז"ל צמח מצוי בעל גבעול גמיש ששימש לקשירה ולסריגה.
- ”משנה יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים“ (משנה, מסכת בכורים – פרק ג, משנה א)
- ”המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה“ (משנה, מסכת שבת – פרק ח, משנה ב)
- ”הסל והכלכלה שמילאן תבן או מוכין התקינן לישיבה טהורין סירגן בגמי או במשיחה טמאין“ (משנה, מסכת כלים – פרק כב, משנה ט)
- ”החשיפה והאיטן והגמי וכל הגדילין באפר מיני דשאים הרי הן כלאים בכרם“ (תוספתא, מסכת כלאים – פרק ג, הלכה יד)