גּוּר (גם: גּוֹר)עריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא גור
הגייה* gor או gur
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ג־ו־ר
דרך תצורה
נטיות נ': גּוּרָה, ר': גּוּרִים, ר"נ: גּוּרוֹת, נ"ר: גּוּרֵי־
  1. בעל חיים צעיר ממשפחת היונקים, שעדיין לא הגיע לבגרות מלאה.
    • ”וְאָמַרְתָּ, מָה אִמְּךָ לְבִיָּא, בֵּין אֲרָיוֹת, רָבָצָה; בְּתוֹךְ כְּפִרִים, רִבְּתָה גוּרֶיהָ.“ (יחזקאל יט, פסוק ב)
    • ”גַּם תַּנִּים חָלְצוּ שַׁד, הֵינִיקוּ גּוּרֵיהֶן; בַּת עַמִּי לְאַכְזָר, כַּיְעֵנִים בַּמִּדְבָּר“ (איכה ד, פסוק ג)
    • "וַאֶהֱרֹג כֻּלָה, שִבְעַת אֲלָפִן גְבָרִן וְגֻרִן וּגְבָרֹת וְגֻרֹת וּרְחָמֹת , כִּי לְעַשְתָר כְּמֹש הֶחֱרַמְתִהָ." מצבת מישע, שורות 16,17

גיזרוןעריכה

המילה מופיעה בספרים שונים של התנ"ך, ויש לה מקבילות באכדית (guratum - עגל), בארמית (גוּר, גוּרא) ובערבית (جَرْو גַ'רְו).

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

  • אנגלית: cub‏‏‏‏
  • ערבית: جرو‏‏‏‏ (ריבוי: جراء)

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  ערך בוויקיפדיה: גור