גבבה

גְּבָבָה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	גבבה
הגייה^*	gvava
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	ג־ב־ב
דרך תצורה	משקל קְטָלָה
נטיות	ר׳ גבָבות; גבָבַת־, ר׳ גבָבות־; כ׳ גבָבָתו

לשון חז"ל שאריות ענפים יבשים וזרדים דקים שנערמו זה על גבי זה.
- ”כִּירָה שֶׁהִסִּקוּהָ בַּקַּשׁ וּבַגְּבָבָא, נוֹתְנִין עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל“ (משנה, מסכת שבת – פרק ג, משנה א)
- "אין מכסין לא בתבן ולא בקש ולא בגבבה" (תוספתא, מסכת חולין, פרק ו', יא')
- ” של בלנין בגבבה“ (משנה, מסכת כלים – פרק יז, משנה א)
בהשאלה: דברים חסרי חשיבות, דיבורים חסרי טעם וערך, פסולת.
- "הכל בראש גבבה וקש" (רמי פורטיס, "מקום בראש", אתר "שירונט").
כל המוצקים הגסים המצטברים על סבכת סינון של ביוב.
- מערכת טיהור השופכין מקטינה את נפח הגבבה, מיבשת אותה ומרחיקה ממנה את החומר האורגני.
שיירי חמרים אורגניים (בעיקר) או אחרים המשמשים לחיפוי קרקע.
- החומר האורגני המתאים ביותר לשמש גבבה הוא זה שעבר תהליך קומפוסט

השורש גב"ב (הפועל גבב) במשמעות איסוף אינו מתועד במקרא, אך בארמית שבתרגום אונקלוס הוא מקביל לשורש קש"ש. מופיע בלשון חז"ל מארמית: ”כחיזרא בגבבא דעמרא “ (בבלי, מסכת ברכות – דף ח, עמוד א). הפועל גִּבֵּב יתכן מן גב - האוסף זה על-גבי זה.
במילון אב' של סוקולוף התיבות: גבבא, גבאבא, גבא (gḇāḇ, gḇāḇā) מפורשות בהוראת פקעת חוטים או כדור עשוי מסיבים או חוטים. גבבא דעמרא (gābo d-'amro) פקעת צמר.

הצורה גבּו (gābo) התפתחה בהכרח מן גבּבֹּא: gābbā ,gābbo מקור נוסף השייך ללהג דרום מזרח תורכיה: גבובא gboba בהוראת מדובלל, וגבבה פירושה - "צמר".

כנראה קרוב סמנטית לשורשים ק-ב-ב, ג-ב-ע, ג-ב-ה: הביטוי "גיבוב שטויות" מתייחס לערימת-שטויות, קשקוש. שורש (gbb ג-ב-ב gbbˀ): כפועל גַּב, גַּבָּה - במשמעות "לְהַגבִּיהַ", "לערום". "יֵיזְלוּן וִיגָבְבוּן לְהוֹן תִבנָא"(אונקולוס) - כאן מדובר בפעולת הגריפה, ראה מגרפה.

יעקב עציון, "קש וגבבה". ‏האקדמיה ללשון העברית‏, 16/06/2015
ד"ר רוביק רוזנטל, "הכורמים והיוגבים אוכלים קש וגבבה". ‏בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים‏, 09/06/2016