אשת חיל

אֵשֶׁת חַיִל

לשון המקרא כינוי לאישה בעלת מידות טובות, העושה חיל ומצליחה בכל מעשיה.
- ”אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.“ (משלי לא, פסוק י)
- ”וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ כִּי יוֹדֵעַ כָּל שַׁעַר עַמִּי כִּי אֵשֶׁת חַיִל אָתְּ.“ (רות ג, פסוק יא)
- ”והיא גם אשת-חיל היתה, לא ישבה כלואה בהיכלה כבנות-המזרח.“ (מימי בית שני, מאת יוסף ברדיצ'בסקי, בפרויקט בן יהודה)