ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
אשפר
|
הגייה* |
eshpar
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
|
דרך תצורה |
|
נטיות |
ר׳ אֶשְׁפָּרִים
|
- לשון המקרא מנת בשר גדולה.
- ”וַיְחַלֵּק לְכָל־הָעָם לְכָל־הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל לְמֵאִישׁ וְעַד־אִשָּׁה לְאִישׁ חַלַּת לֶחֶם אַחַת וְאֶשְׁפָּר אֶחָד וַאֲשִׁישָׁה אֶחָת וַיֵּלֶךְ כָּל־הָעָם אִישׁ לְבֵיתוֹ“ (שמואל ב׳ ו, פסוק יט)
- ”וַיְחַלֵּק לְכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, לְאִישׁ כִּכַּר לֶחֶם וְאֶשְׁפָּר וַאֲשִׁישָׁה.“ (דברי הימים א׳ טז, פסוק ג)
- ”מקודש החדש בזקן וישיש / נופת להטיף כאשפר ואשיש / טבת סמוך וזקוף וחומה תאשיש“ (קידוש ירחים, מאת פינחס הכהן בן יעקב מכפרא, באתר מאגרים)
- המילה מופיעה פעמיים במקרא. פירוש המילה וגזרונה אינו ברור.
- חז"ל (פסחים לו ע"ב) גזרו בצורת נוטריקון:אחד מששה בפר. ויש הגוזרים כהלחם: אש + פר, כלומר בשר צלי.
- בתרגום השבעים תרגמו: escharitēn) ἐσχαρίτην) - לחם קלוי[1], כנראה הבין מההקשר שמדובר רק בסוגי מאפה.
- מנחם בן סרוק גזר משורש שׁ־פ־ר בהוראת: מנה יפה. וכן נקטו מפרשים נוספים.
- בתרגום יונתן תרגם: "פְלוּג" - חלק, נתח. וכן בפשיטתא: "נִקְסָא" - חתיכת בשר. ויתכן שקרוב לסורית: ܐܲܫܦܵܪܵܐ (אַשְׁפָּרָא) - מספריים (קרוב לשורש ס־פ־ר ב).