אשפה

אַשְׁפָּה א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אשפה
הגייה*	ashpa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ אַשְׁפַּתּוֹת גם'׳ אַשְׁפּוֹת; אַשְׁפַּת־

ערימת אשפה

1. לשון המקרא גיבוב של חפצים או מוצרים חסרי ערך שאין בהם צורך.

   • ”מְקִימִי מֵעָפָר דָּל; מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן.“ (תהלים קיג, פסוק ז)
   • ”הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת.“ (איכה ד, פסוק ה)
   • ”מָצָא כְלִי בָּאַשְׁפָּה, אִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, אִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ב, משנה ג)
   • ”מָכַר אַשְׁפָּה, מָכַר זִבְלָהּ; מָכַר בּוֹר, מָכַר מֵימֵיו; מָכַר כַּוֶּרֶת, מָכַר דְּבוֹרִים; מָכַר שׁוֹבָךְ, מָכַר יוֹנִים.“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ה, משנה ג)
   • "טהרת מקום התפילה כיצד: לא יתפלל במקום הטינופת, ולא במרחץ, ולא בבית הכיסא, ולא באשפה, ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו" (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות התפילה וברכת כהנים)

2. נרתיק לחיצים (ראה תהילים קכז ה).

גיזרון

• במקור הייתה המילה המקראית 'אשפֹת' שם עצם בלשון יחיד שצורת הרבים שלו היא 'אשפתות' (מובאות מופיעות לעיל).^[1] בתקופת המשנה השתמשו עדיין במילה בצורתה התקנית בלשון יחיד, אך בתקופת התלמוד חלה גזירה לאחור: דוברי השפה זיהו את הסיומת וֹת כסיומת של רבים והחילו את התבנית במהופך. כך נולדה לה המילה 'אשפה'.
• מן אכדית (עפ"י "היפוטזת ההשאלה") אִישְׁפטוּ ,חולקת שדה סמנטי עם אסף . חורית, מושאלת מאכדית - אישׂפתי , ispati.

צירופים

• כלב אשפתות
• פח אשפה
• חבק אשפתות
• שער האשפות

מילים נרדפות

• דומן
• זבל
• פסולת

תרגום

• אנגלית: trash‏, rubbish‏, litter
• ערבית: زبالة‏‏‏‏
• ספרדית: basura‏‏‏‏
• צ'כית: odpadky‏‏‏‏
• ‏צרפתית: dépotoir‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: פסולת

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אשפה

סימוכין

1. ↑  "אשפה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 830)

אַשְׁפָּה ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אשפה
הגייה*	ashpa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	שׁ־פ־י/ה
דרך תצורה	משקל אַקְטָלָה
נטיות	ר׳ אֲשָׁפוֹת; אַשְׁפַּת־, ר׳ אַשְׁפּוֹת־

אשפת חצים

1. לשון המקרא נרתיק לתלייה על הגב המשמש לשמירת חצים.

   • ”וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן.“ (ישעיהו כב, פסוק ו)
   • ”וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי.“ (ישעיהו מט, פסוק ב)
   • ”כְּחִצִּים בְּיַד־גִּבּוֹר; כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת־אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם; לֹא־יֵבֹשׁוּ כִּי־יְדַבְּרוּ אֶת־אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר.“ (תהלים קכז, פסוקים ד – ה)
   • ”עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה; לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן.“ (איוב לט, פסוק כג)

גיזרון

• אוגריתית אֻתֿפת (אשפת) 𐎜𐎘𐎔𐎚 בהוראת אשפת חיצים.
• אשורית išpatu‏.^[1]
• מצרית קדומה אִשְֹפֵּת ispt בהוראת 'אשפת חיצים'.
• למרות שעל פי כלל המעתקים צורת שׁ כנענית - š, אינה משתנה ונשארת במצרית קדומה בצורת (שׁ-š), בכ"ז הוצע לפרש את תיבת א-שׂ-פת Is-p-t במשמעות תא (=עבור חיצים), תצורה זו מופיעה במצבת מרנפתח (תורגמה לקשתות), וגם בפאפירוס קולֶר I, שורה 5.האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' מצא, שבמצרית קדומה מצוייה תיבת הירוגליף מקבילה, בצורת עשפּת , "ȧspat" בהוראת מיכל, אשפת-חצים.

מילים נרדפות

• תלי
• אזן

תרגום

• אנגלית: quiver‏‏‏‏
• ערבית: جعبة‏‏‏‏

ראו גם

• קשת
• חץ

סימוכין

1. ↑  "אשפה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 827)