אַרְכֻּבָּהעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ארכובה
הגייה* arkuba
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ר־כ־ב
דרך תצורה
נטיות ר׳ אַרְכֻּבּוֹת; אַרְכֻּבַּת־, ר׳ אַרְכֻּבּוֹת־
 
ברך
 
ארכובה של מקדחת יד
 
ידית ארכובה
  1. לשון חז"ל ברך, מִפְרָק הרגל שבין הירך לקרסול.
  2. דבר־מה הכפוף כברך.
  3. חלק מכונה הבנוי כזרוע ניצבת לציר ובקצהַ פין מקביל לציר; יוצר עם הציר את צורת האות למ"ד, ומשמש להפיכת התנועה הסיבובית של הציר לתנועה קווית של חלק המחובר לפין או להפך.

גיזרוןעריכה

  • מן רכב. בארמית: ארכובתא.

מובאות נוספותעריכה

  • "וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן." (דניאל ה ו) (וארכובותיו נוקשות זו לזו)
  • "מפתח של ארכובה שנשבר מתוך ארכובתו, טהור." (משנה כלים יד)

פרשנים מפרשיםעריכה

  • ר' עובדיה מברטנורא על משנה כלאיים ז א: "הארכובה שבגפן - גפן עקומה ונכפפת על גבי קרקע וחוזרת ונזקפת כמין ארכובה עקומה."
  • ר' עובדיה מברטנורא על משנה כלים יד: "מפתח של ארכובה - שמתקפל כארכובה עם השוק. שעשוי כמין נו"ן כפופה שלנו. ורוב מפתחות שבארץ ישמעאל הם כן."

צירופיםעריכה

מילים נרדפותעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה


השורש רכב

השורש ר־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעליםעריכה

ר־כ־ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל רָכַב רוֹכֵב

(ב׳ פעוּל: רָכוּב)

יִרְכַּב רְכַב לִרְכֹּב
נִפְעַל נִרְכַּב נִרְכָּב יֵרָכֵב הֵרָכֵב לְהֵרָכֵב
הִפְעִיל הִרְכִּיב מַרְכִּיב יַרְכִּיב הַרְכֵּב לְהַרְכִּיב
הֻפְעַל הֻרְכַּב מֻרְכָּב יֻרְכַּב -אין- -אין-
פִּעֵל רִכֵּב מְרַכֵּב יְרַכֵּב רַכֵּב לְרַכֵּב
פֻּעַל רֻכַּב מְרֻכָּב יְרֻכַּב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְרַכֵּב מִתְרַכֵּב יִתְרַכֵּב הִתְרַכֵּב לְהִתְרַכֵּב

הערותעריכה

  • בבניין קל, בשם הפועל, ההוגה "לִרְכַּב"- שוגה.
  • בבניין קל, בזמן הֶעתיד, ההטייה בחולם בעה"פ מותרת, למשל: אֶרְכֹּב, תִּרְכֹּבְנָה, נִרְכֹּב וכו'.