אַרְכֻּבָּה

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא ארכובה
הגייה* arkuba
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ר־כ־ב
דרך תצורה
נטיות ר׳ אַרְכֻּבּוֹת; אַרְכֻּבַּת־, ר׳ אַרְכֻּבּוֹת־
 
ברך
 
ארכובה של מקדחת יד
 
ידית ארכובה
  1. לשון חז"ל ברך, מִפְרָק הרגל שבין הירך לקרסול.
    • "בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה, כשרה." (משנה חולין ד ו)
    • "הטילו אותו [את יונה] עד ארכובותיו ועמד הים מזעפו". (מדרש תנחומא, ויקרא, סימן ח)
  2. דבר־מה הכפוף כברך.

גיזרון

עריכה
  • מארמית: ארכובתא. מופיע פעם אחת במקרא: ”וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן.“ (דניאל ה, פסוק ו) קרוב לערבית: عُرْقُوب (עֻרְקֻוְבּ) - גיד העקב או הברך.
  • קרוב לבֶּרֶךְ.

פרשנים מפרשים

עריכה
  • ר' עובדיה מברטנורא על משנה כלאיים ז א: "הארכובה שבגפן - גפן עקומה ונכפפת על גבי קרקע וחוזרת ונזקפת כמין ארכובה עקומה."
  • ר' עובדיה מברטנורא על משנה כלים יד: "מפתח של ארכובה - שמתקפל כארכובה עם השוק. שעשוי כמין נו"ן כפופה שלנו. ורוב מפתחות שבארץ ישמעאל הם כן."

צירופים

עריכה

מילים נרדפות

עריכה

תרגום

עריכה

ראו גם

עריכה


השורש רכב

השורש ר־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.

נטיות הפעלים

עריכה
ר־כ־ב עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל רָכַב רוֹכֵב

(ב׳ פעוּל: רָכוּב)

יִרְכַּב רְכַב לִרְכֹּב
נִפְעַל נִרְכַּב נִרְכָּב יֵרָכֵב הֵרָכֵב לְהֵרָכֵב
הִפְעִיל הִרְכִּיב מַרְכִּיב יַרְכִּיב הַרְכֵּב לְהַרְכִּיב
הֻפְעַל הֻרְכַּב מֻרְכָּב יֻרְכַּב -אין- -אין-
פִּעֵל רִכֵּב מְרַכֵּב יְרַכֵּב רַכֵּב לְרַכֵּב
פֻּעַל רֻכַּב מְרֻכָּב יְרֻכַּב -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְרַכֵּב מִתְרַכֵּב יִתְרַכֵּב הִתְרַכֵּב לְהִתְרַכֵּב

הערות

עריכה
  • בבניין קל, בשם הפועל, ההוגה "לִרְכַּב"- שוגה.
  • בבניין קל, בזמן הֶעתיד, ההטייה בחולם בעה"פ מותרת, למשל: אֶרְכֹּב, תִּרְכֹּבְנָה, נִרְכֹּב וכו'.