אצטרבל

אִצְטְרֻבָּל

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אצטרובל^[1]
הגייה^*	itstrubal
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות	אִצְטְרֻבַּל־; ר׳ אִצְטְרֻבָּלִים, אִצְטְרֻבְּלֵי־

אצטרובל

אצטרוביל (מימין)

לשון חז"ל אבן השכב של רחיים חרוטיות.
- ”מָכַר אֶת הָאִצְטְרוֹבָּל, אֲבָל לֹא אֶת הַקֶּלֶת, וְלֹא אֶת הַתַּנּוּר, (וְלֹא אֶת הַכִּירָיִם).“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ד, משנה ג)
לשון חז"ל פרי עץ האורן.
- ”אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכוֹר לַגּוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק א, משנה ה)
- "והלא ערמה של אסטרובלין יפה מערמה של חיטין" (מדרש תנחומא, שמות, פרשת כי תשא, סימן ב')
- בטיול אספתי אצטרובלים רבים.
שמה של בלוטה במוח.

מיוונית: strobilos) στρόβιλος): חרוט; האבן התחתונה הנייחת של ריחי מטחנה;^[2] אורן הצנובר.^[3]

בלשון חז"ל משמשת המילה לתיאור קונוס (של ריחיים): וגם פרי כנ"ל.
דברי הגמרא ”מאי אצטרובלין? תורניתא“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יג, עמוד ב) פירושם על פרי התורניתא-ארז (ולא העץ עצמו).

ערך בוויקיפדיה: אצטרובל