אֵסֶלעריכה

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אסל
הגייה* esel
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה משקל קֵטֶל
נטיות ר׳ אֲסָלִים; אסל־, ר׳ אֶסְלֵי־
 
אסל
  1. לשון חז"ל מוט הנשען על הכתפיים לנשיאת שני דליים.
    • ”קְנֵה מֹאזְנַיִם, וְהַמָּחוֹק שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתָּכוֹת, וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת [...] – הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.“ (משנה, מסכת כליםפרק יז, משנה טז)
    • ”הַמְמַלֵּא לוֹ וּלְחַטָּאת, מְמַלֵּא אֶת שֶׁלּוֹ תְּחִלָּה וְקוֹשְׁרוֹ בָּאֵסֶל וְאַחַר כָּךְ מְמַלֵּא אֶת שֶׁל חַטָּאת.“ (משנה, מסכת פרהפרק ז, משנה ה)
    • במקומות נידחים גם כיום מביאים מים מהאגם לכפר בדליים ואסל.

גיזרוןעריכה

  • מיוונית: asilla) ἄσιλλα), באותה משמעות.[1]

צירופיםעריכה

תרגוםעריכה

ראו גםעריכה

סימוכיןעריכה

  1. נורית שובל־דודאי, גלוסר המילים השאולות מן היוונית ומן הרומית במקורות היהודיים הבתר־מקראיים. האקדמיה ללשון העברית, תשע"ט.