| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
אמתחת
|
| הגייה* |
amtakhat
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
מ־ת־ח
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
ר׳ אַמְתָּחוֹת
|
- לשון המקרא יריעת בד או עור התפורה בקצותיה ופתוחה בצד אחד, ומשמשת לנשיאת אוכל, ביגוד וכיו"ב.
- ”וַיְצַו אֶת־אֲשֶׁר עַל־בֵּיתוֹ לֵאמֹר; מַלֵּא אֶת־אַמְתְּחֹת הָאֲנָשִׁים אֹכֶל כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת, וְשִׂים כֶּסֶף־אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.“ (בראשית מד, פסוק א)
- המילה מופיעה אך בפרשת מקץ, הגוללת את סיפור יוסף ואחיו.
- נראה שמדובר בנגזרת מן השורש מ־ת־ח, אבל לא במשמעותו הרגילה בעברית. השווה אכדית matahu "לשאת, להעמיס".
