איפרכיא

אֵיפַּרְכִיָּא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	איפרכיא
הגייה^*	eparchiya
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה	איפרך + ־ִיָּה
נטיות	אֵיפַּרְכִיַּת־; ר׳ אֵיפַּרְכִיּוֹת

לשון חז"ל [ארכאי] מחוז אדמיניסטרטיבי באימפריה הרומית.
- ”בְּנֵי דְיֶפֶת גוֹמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתוּבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס וְשׁוּם אַפַּרְכְיוּתְהוֹן אַפְרִיקֵי וְגַרְמַנְיָא וּמָדַי וּמַקֵדוֹנִיָא וְיַתִינְיָא וְאוּסְיָא וְתַרְקֵי.“ (יונתן על בראשית י – פסוק ב)
- "אמר שמא מלכות מרדה בי, הוא משלח לכל איפרכיא ואיפרכיא ולא מצא שמרדה בו מלכות" (ילקוט שמעוני/תהלים/רמז תתיב)
- ”הפקיד הגדול שבחכרנים היה נוהג שררה באיפרכיא שלו ומטיל שם אימה יתרה מדעתו ושלא מדעתו.“ (בעמק הבכא, מאת מנדלי מוכר ספרים, בפרויקט בן יהודה)