יש להוסיף לדף זה את הערך: אָמוּן .
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אמון
הגייה *
emun
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
א־מ־ן
דרך תצורה
משקל קֵטוּל
נטיות
ר׳ אֱמוּנִים; אֵמוּן־, אֱמוּנֵי־
לשון המקרא יושר, נאמנות.
"הוֹשִׁיעָה יְהוָה כִּי גָמַר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּנִים מִבְּנֵי אָדָם." (תהלים יב ב )
עברית חדשה בטחונו של המאמין במושא אמונתו .
” אפשר כי החכמים והמלֻמדים האמינו באמִתּת הספור הזה באותם הימים הקדמונים, ואפשר כי רק הבוערים בעם והתמימים אהבו אותו וגם נתנו אֵמון בו.“ (בן המלך והעני , מאת מארק טוויין , תרגום: דוד מרקסון , בפרויקט בן יהודה )
ילדים נותנים אמון בהוריהם לכך שיגנו עליהם ויפרנסו אותם.
ערך בוויקיפדיה:
אמון
השורש אמן
השורש א־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים .
א־מ־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
אָמַן
אוֹמֵן
(ב׳ פעוּל: אָמוּן )
יֶאֱמֹן
אֱמֹן
לֶאֱמֹן
נִפְעַל
נֶאֱמַן
נֶאֱמָן
יֵאָמֵן
הֵאָמֵן
להֵאָמֵן
הִפְעִיל
הֶאֱמִין
מַאֲמִין
יַאֲמִין
הַאֲמֵן
לְהַאֲמִין
הֻפְעַל
הָאֳמַן
מָאֳמָן
יָאֳמַן
-אין-
-אין-
פִּעֵל
אִמֵּן
מְאַמֵּן
יְאַמֵּן
אַמֵּן
לְאַמֵּן
פֻּעַל
אֻמַּן
מְאֻמָּן
יְאֻמַּן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְאַמֵּן
מִתְאַמֵּן
יִתְאַמֵּן
הִתְאַמֵּן
לְהִתְאַמֵּן
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אימון
הגייה *
imun
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
א־מ־ן
דרך תצורה
משקל קִטּוּל
נטיות
ר׳ אִמּוּנִים; אִמּון־, אִמּוּנֵי־
לשון ימי הביניים אוסף תרגילים שונים המבוצע במחזוריות כלשהי, המיועד לשיפור מיומנות .
השורש אמן
השורש א־מ־ן הוא שורש מגזרת השלמים .
א־מ־ן
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
אָמַן
אוֹמֵן
(ב׳ פעוּל: אָמוּן )
יֶאֱמֹן
אֱמֹן
לֶאֱמֹן
נִפְעַל
נֶאֱמַן
נֶאֱמָן
יֵאָמֵן
הֵאָמֵן
להֵאָמֵן
הִפְעִיל
הֶאֱמִין
מַאֲמִין
יַאֲמִין
הַאֲמֵן
לְהַאֲמִין
הֻפְעַל
הָאֳמַן
מָאֳמָן
יָאֳמַן
-אין-
-אין-
פִּעֵל
אִמֵּן
מְאַמֵּן
יְאַמֵּן
אַמֵּן
לְאַמֵּן
פֻּעַל
אֻמַּן
מְאֻמָּן
יְאֻמַּן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְאַמֵּן
מִתְאַמֵּן
יִתְאַמֵּן
הִתְאַמֵּן
לְהִתְאַמֵּן
האל המצרי אמון .
אל מצרי.
”אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי פוֹקֵד אֶל-אָמוֹן מִנֹּא וְעַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם וְעַל-אֱלֹהֶיהָ וְעַל-מְלָכֶיהָ וְעַל-פַּרְעֹה וְעַל הַבֹּטְחִים בּוֹ“ (ירמיהו מו , פסוק כה )
”הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר-חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ“ (נחום ג , פסוק ח )
לשון המקרא העוסק בהוראה או בתפקיד חינוכי . פדגוג.
”וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ, אָמוֹן : וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים, יוֹם יוֹם; מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל-עֵת“ (משלי ח , פסוק ל )
שם פרטי לזכר
”וַיַּךְ עַם-הָאָרֶץ אֵת כָּל-הַקֹּשְׁרִים עַל-הַמֶּלֶךְ אָמוֹן וַיַּמְלִיכוּ עַם-הָאָרֶץ אֶת-יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו.“ (מלכים ב׳ כא , פסוק כד )
”בְּנֵי שְׁפַטְיָה בְנֵי-חַטִּיל בְּנֵי פֹּכֶרֶת הַצְּבָיִים בְּנֵי אָמוֹן .“ (נחמיה ז , פסוק יט )
2: האומן המקראי (אָמוֹן) מושווה בתרגומים ובמדרש לפדגוג היווני . ראו - ”כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה“ (במדבר יא , פסוק יב ) , ובתרגום יונתן הארמי - "היכמא דטען פדגוגא למיניקה".[ 1]
אל מצרי
ערך בוויקיפדיה:
אמון
↑ אוצר כינויי עובדים : בספרות התלמוד והמדרש / ספריית "הילל בן חיים" / מאת: מאיר איילי. עמ' 78