אחזו בציצית ראשו

אֲחָזוֹ בְּצִיצִית ראֹשׁוֹ

1. הביאו לעשות מעשה, הובילו, הוליכו בעל כרחו, כפה עליו.

   • נאמר עליו (על נחום סוקולוב) כי 'אחז בציצית ראשו של היהודי וימשכהו מאחורי תנורו של בית-המדרש אל בית-החרושת הגדול של הפוליטיקה' (מתוך "הצפירה", מאמר באתר עיתונות יהודית היסטורית של אוניברסיטת תל אביב)
   • מה היה הרצל עד שלא אחזה ההשראה בציצית ראשו ושמתהו חוזה לעמו? (אברהם רגלסון, משהו על הפיליטונים של הרצל, "על המשמר", 27.7.1951)

מקור

• על פי ”וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי וַתִּשָּׂא אֹתִי רוּחַ בֵּין-הָאָרֶץ וּבֵין הַשָּׁמַיִם וַתָּבֵא אֹתִי יְרוּשָׁלְַמָה“ (יחזקאל ח, פסוק ג) ושימושים בלשון חז"ל:

• מיד הקב"ה תופס לשרו בציצת ראשו ואליהו שוחטו ודמו נתז על בגדיו (ילקוט שמעוני, פרשת וישלח)
• למשל כאדם הקוצף על עבדו ולוקחו בציציות ראשו להוליכו לבית הסהר . (רד"ק יחזקאל ח ג).

ביטויים קרובים

• כפה עליו הר כגיגית

ראו גם

• ציצית ראש