אוד מצל מאש

אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ

כינוי לפליט או לניצול.
- לאחר רעידת האדמה לא נותרו בכפר אלא אודים מוצלים מאש.
- ”באחת מערי מרוקו אשר במדינות המערב חי לפני שנים רבות יהודי אחד מרמי היחס והמעלה ומצאצאי האצילים אשר לבית יהודה, והוא אוד מוצל מאש ״האנקיויזיציה״ אשר בגלות ספרד.“ (מעשיה מרוקנית, מאת יוסף מיוחס, בפרויקט בן יהודה)
- ”סיפרה לי סוניה שבפגישה קודמת באה עולה חדשה ממקומותינו, שריד משואה, כלומר אוד מוצל מאש כמו שאומרים, וסיפרה דברים איומים והכל הזילו דמעות“ (לחם האוהבים, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)

מילולית: גזיר עץ שרוף שהוצא מן המדורה. מקור הביטוי בתנ"ך, בחזון זכריה,מתואר הכהן הגדול יהושע בן־יהוצדק: ”אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ“ (זכריה ג, פסוק ב), בתלמוד ירושלמי רבי יוחנן מסביר כי בזמן חורבן ביהמ"ק הראשון - שמונים אלף פירחי כהונה ברחו להם לתוך קלתותים של בית המקדש וכולהם נשרפו ומכולם לא נשתייר אלא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול , שנאמר הלוא זה אוד מצל מאש ירושלמי תענית ד,דף סט , טור ב

אִם יִשָֹרֵף מַעֲשֵׂהוּ - יַפְסִיד; הוּא עַצְמוֹ יִוָּשַׁע, אַךְ זֹאת כְּאוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ׃ הברית החדשה, אל הקורינתים ג 15.