”התזונה החד־גונית גרמה לא אחת למחלת צפדינה, על כן נהוג היה לאייש את כלי השיט שיצאו למסעות ארוכים למעלה מהתקן הדרוש, בהתחשב בסיכויי התמותה הרבים. יתרה מזו, אלה שהתגברו על המחלה, ואף הבריאים, סבלו מאד מהגזים המרעילים הנודפים ממי השיפוליים שבתחתית האניה. לאחר שנקבע הקשר בין אופי התזונה למחלת הצפדינה, נמצאה אף התרופה – מתן פירות וירקות טריים לאנשים, ואמנם מאז ירדה עקומת התמותה.“ (משוטים ומפרשים, מאת מאיר שש, בפרויקט בן יהודה)