שְׂפַת כְּנַעַן

עריכה
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא שפת כנען
הגייה* sfat knaan
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש [אין]
דרך תצורה צירוף
נטיות [אין]
  1. לשון המקרא כינוי לשפה העברית בקרב דובריה מהעמים הכנענים, ובפרט היהודים, בני ממלכת יהודה.
    • ”בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן וְנִשְׁבָּעוֹת ליהוה צְבָאוֹת“ (ישעיהו יט, פסוק יח)

מידע נוסף

עריכה

בקרב חוקרים רבים מקובלת ההנחה, שלשון היהודים, לשון הישראלים ולשונות הכנענים היו ניבים קרובים ביותר של שפה אחת, וביטוי לכך נמצא בכינוי המקראי "שפת כנען" ללשון בני יהודה.[1][2][3][4][5]

מילים נרדפות

עריכה

ראו גם

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' כ"ז-כ"ח
  2. צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 11
  3. מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1958, עמ' 20
  4. מ. ד. קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית, הוצאת ספרים על שם י“ל מאגנס, תשל”ב, עמ' 55-61
  5. ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 39, 50