שפת כנען
שְׂפַת כְּנַעַן
עריכה| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | שפת כנען |
| הגייה* | sfat knaan |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | [אין] |
| דרך תצורה | צירוף |
| נטיות | [אין] |
- לשון המקרא כינוי לשפה העברית בקרב דובריה מהעמים הכנענים, ובפרט היהודים, בני ממלכת יהודה.
מידע נוסף
עריכהבקרב חוקרים רבים מקובלת ההנחה, שלשון היהודים, לשון הישראלים ולשונות הכנענים היו ניבים קרובים ביותר של שפה אחת, וביטוי לכך נמצא בכינוי המקראי "שפת כנען" ללשון בני יהודה.[1][2][3][4][5]
מילים נרדפות
עריכהראו גם
עריכההערות שוליים
עריכה- ↑ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' כ"ז-כ"ח
- ↑ צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 11
- ↑ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1958, עמ' 20
- ↑ מ. ד. קאסוטו, ספרות מקראית וספרות כנענית, הוצאת ספרים על שם י“ל מאגנס, תשל”ב, עמ' 55-61
- ↑ ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 39, 50