שבל

שֹׁבֶל

עברית חדשה רצף עקבות אותן השאיר מאחוריו אדם או מכונה.
- המטוס העל־קולי השאיר אחריו שובל לבן.
לשון המקרא (משוער) שולי הבגד; עודף של בגד הנגרר מאחור בעת הליכה.
- ”קְחִי רֵחַיִם, וְטַחֲנִי קָמַח; גַּלִּי צַמָּתֵךְ חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל גַּלִּי שׁוֹק, עִבְרִי נְהָרוֹת.“ (ישעיהו מז, פסוק ב)
- ”רוּחַ מְבַדֶּרֶת שֹׁבֶל שִׂמְלָתָה“ (רוּחַ מְבַדֶּרֶת, מאת שמואל בונים בזֶמֶרֶשֶׁת)

המלה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל. הפרשנים התקשו; רש"י ורד"ק פרשו על פי הדמיון לשביל. רש"י: גלי השבילים. רד"ק, עלי פי ההקבלה של חשיפת חלקי גוף - צמה, שבל, שוק - מציע רגל, חלק הגוף הקשור לשביל. על פי רש"י, בעברית החדשה נעשה שימוש במובן (1) לעיל. השוו לערבית: شول.^[1]

המונח שׁוֹבָל לפירושים לעיל – שגוי. זהו שם פרטי:
- שובל בן־שעיר: ”אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה.“ (בראשית לו, פסוק כ)
- שובל בן־כלב: ”אֵלֶּה הָיוּ בְּנֵי כָלֵב בֶּן חוּר בְּכוֹר אֶפְרָתָה שׁוֹבָל אֲבִי קִרְיַת יְעָרִים.“ (דברי הימים א׳ ב, פסוק נ)