לדעת אברהם אבן־שושן המקור הוא בספרות התלמודית ולא המקראית, מארמית – תּוּב או תּוּ (בחילופי ש־ת מהאות הפרוטו־שמית ṯ).[1] לדוגמא, בתרגום אונקולוס:"וַאֲמַר מִתַּב אִתּוּב לְוָתָךְ כְּעִדָּן דְּאַתּוּן קַיָּמִין".(אונקולוס לבראשית יח פסוק י) מִתַּב אִתּוּב = שוב אשוב.
יש קרבת משמעות בין תואר־הפועל "שוב" לבין הפועל "שוב". בשני המקרים מדובר על חזרה. ש־ו־ב המקראי קדם ל-ח־ז־ר התלמודי ( ”שב לאיתנו“ (שמות יד, פסוק כז) לעומת שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין פרק מח במסכת נידה. ”חזר לאיתנו“ (משנה, מסכת נידה – פרק מח, משנה ב)).
מבין מופעי המילה "שוב" במקרא, ייתכן שבשני הפסוקים הצמודים בספר שמואל א', השימוש של "שוב" כתואר־הפועל במובן "עוד פעם" נשמע סביר יותר מאשר השימוש של "שוב" כציווי במובן "חזור". ואומנם בתרגומים לאנגלית מתרגמים כאן את "שוב" again במקום go back: ""lie down again"". מכון ממרא
