|
השורש שׁ־ב־ת הוא שורש מגזרת השלמים.
| ניתוח דקדוקי לשורש
|
| משמעות עיקרית |
לנוח. להפסיק מלפעול.
|
| גזרה |
|
| הופיע לראשונה בלשון |
במקרא
|
נטיות הפעלים
עריכה
| שׁ־ב־ת
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
| קַל
|
שָׁבַת
|
שׁוֹבֵת
|
יִשְׁבֹּת
|
שְׁבֹת
|
לִשְׁבֹּת
|
| נִפְעַל
|
נִשְׁבַּת
|
נִשְׁבָּת
|
יִשָּׁבֵת
|
הִשָּׁבֵת
|
לְהִשָּׁבֵת
|
| הִפְעִיל
|
הִשְׁבִּית
|
מַשְׁבִּית
|
יַשְׁבִּית
|
הַשְׁבֵּת
|
לְהַשְׁבִּית
|
| הֻפְעַל
|
הֻשְׁבַּת
|
מֻשְׁבָּת
|
יֻשְׁבַּת
|
-אין-
|
-אין-
|
| פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| פֻּעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
|
ערך בוויקיפדיה: שביתה איטלקית